אבוטבול רוני נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

יסודה של התביעה שבפניי הוא באירוע פריצה שאירע בלילה שבין 19.9.2003 לבין 20.9.2003 , בדירתו של מר רוני אבוטבול (ולהלן:"התובע") .

תאור העובדות בקצרה, בהתאם לתביעת התובע, מלמד כי באותה פריצה נגנבה תכולה יקרת ערך מהדירה המבוטחת. התובע פנה למבטחת "אריה –חברה ישראלית לביטוח" (ולהלן:"הנתבעת") בתביעה לתשלום תגמולי הביטוח המגיעים לו בעקבות הפריצה. הנתבעת במכתב התשובה דחתה תביעתו ממס' נימוקים. נטען על ידי הנתבעת כי מערכת האזעקה לא נדרכה ביום האירוע , ובכך יש משום הפרה של תנאי הפוליסה ; התגלו סתירות בעדויות וחוסר שיתוף פעולה מצד התובע להוכחת תביעתו.

התובע שולל את טענות הנתבעת אחת לאחת וטוען כי דחיית תביעתו אינה בדין.

יתרה מזו. לטענת התובע שווי התכולה שנגנב עולה על דו"ח תכולת הדירה שלו שנערך מטעם סוקר הנתבעת מיום 26.5.2003 .

מאידך, טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי יש לדחות התביעה על הסף בהעדר כיסוי ביטוחי – שכן , האירוע הנטען לא ארע כנטען על ידי התובע ועולה חשד כי התובע מנסה להונות את הנתבעת על מנת לזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין "וניפח" תביעתו בצורה מוגזמת.

כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע לא דרך את האזעקה בדירה – בניגוד לתנאי הפוליסה ובכך לא עמד בתנאי המיגון ולכן אין כיסוי ביטוחי .

כמו כן הפריטים הנטענים לא נגנבו כולם ו/או במלואם באירוע הנטען או לא כוסו כולם במסגרת הפוליסה . כמו –כן טוענת הנתבעת כי התובע סירב לשתף-פעולה עם נציגי הנתבעת ולהמציא לידיהם מסמכים רלבנטיים.

התובע בכתב תשובתו , מכחיש את טענות הנתבעת וטוען כי הנתבעת אינה יכולה להוסיף נימוקים על נימוקי הדחיה אשר הופיעו במכתב הדחיה שנשלח על ידה ועל כן דינם להימחק.

ראשית ובטרם אבחן ראיות הצדדים וטענותיהם, אתייחס לטענה זו שהועלתה בכתב התשובה על-ידי התובע. צודק התובע בטענתו כי מהרגע בו הודיעה הנתבעת /המבטחת את נימוקי הדחיה לתביעה אינה יכולה עוד להעלות נימוקים נוספים לדחיה במועד מאוחר יותר . בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח, אשר קיבלו תוקף בפסיקת בתי המשפט , הרי שחברת הביטוח המודיעה למבוטחה כי תביעתו נדחתה ומפרטת נימוקיה, אינה רשאית להעלות נימוקים נוספים במועד מאוחר יותר , אלא רק במקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד . בנסיבות במקרה דנן, הוסיפה הנתבעת נימוק חדש שלא בא זכרו במכתב הדחיה לתובע

מיום 18.12.2003. הנימוק החדש הוא 'ניסיון להונות' את חברת הביטוח בקבלת תגמולים שלא כדין. היות ונימוק זה לא בא זכרו במכתב הדחייה והופיע לראשונה בכתב ההגנה , הרי שמן הדין למוחקו.

למותר לציין כי, טענה שכזו, לו היתה נטענת כדין, מעבירה את נטל ההוכחה אל הטוען אותה, קרי הנתבעת ולא מותירה את הנטל על כתפי התובע .

עדויות הצדדים

תצהירי עדות ראשית מטעם התובע הוגשו על ידי התובע עצמו (עת/1) ועל ידי בנו , טל (עת/4) , אשר היה בן כ 13 שנים במועד הפריצה . כמו-כן, העיד בוזגלו יעקב (עת/2) , אביה של אשת התובע, אשר היתה לו חנות תכשיטים, ובהתאם לטענות התובע , העביר את התכשיטים, בהם החזיק עת/2, לידי התובע וככל הנראה בעת הפריצה נגנבו אף הם. העיד גם ארזה יחיאל (עת/3) , עורך חוות הדעת מיום 15.1.2006, מטעם התובע, אשר ערך חוות דעתו כשנתיים לאחר האירוע, על סמך חומר שקיבל מאת התובע לגבי פריטי תכולה אשר נגנבו מביתו של התובע .בנוסף העיד מאיר יעקב (עת/5) , מתקין האזעקות.

מטעם הנתבעת העידו 3 עדים; השמאית גב' ציפי קורלנדר (עה/1) אשר ערכה את חוו"ד לגבי הפריטים שנגנבו בדירת התובע; מר פלד אורן (עה/2) אשר בדק את מערכת האזעקה בבית התובע , ומר ליאור דיאמנט (עה/3) החוקר אשר התייצב לדיון ללא תיק החקירה .

עד כאן סקירה של החומר המונח בפניי.

דיון

2 סוגיות עיקריות אשר נידונו בפניי, בנסיבות העניין, היו:

א: עמידה בתנאי המיגון על ידי התובע, סוגיה אשר משליכה לעניין הכיסוי הביטוחי- טוען התובע כי האזעקה נדרכה על ידו ואילו הנתבעת שוללת טענה זו מכל וכל. ב:לעניין ראשי הנזק והוכחתם- חוות הדעת אשר הונחו בפניי, אם על ידי התובע ואם על ידי הנתבעת, לגבי תכולת הדירה והפריטים אשר נגנבו.

תנאי המיגון ונטל ההוכחה.